הילדים שלי מחוקים על השניצלים של סבתא אילנה. מגדול ועד קטן, היא רק מוציאה אותם מהאש ויש פה פעור בסוף הפס. וחסר להם שישארו פרור. סבתא אילנה גדלה בדור שמחזיר לכיור רק צלחות נקיות.הענין שסבתא אילנה מוסיפה לפרוריי לחם אבקת מרק עוף ואני לא ממש בעד האבקה. אז כשראיתי את השקדיי מרק (שבואו. גם זאת עוולה לא קטנה) מחכים למשיח, החלטתי לטחון אותם כדי להוסיף לפרורי לחם. אחריי הכל, גם אני מחפשת נקודות זכות אצל הילדים שלי.

מתכונים פשוטים מרגשים אותי. ככל שיש מיעוט במרכיבים ככה חייב להיות דיוק בעשיה. המתכון הזה מרגש. איו בו כלום ויש בו הכל. התמונה היתה כל כך משמימה, שהתפתתי לשים עלה אחד של בזיליקום לתמונה. רק אחד. אבל לא. זה לא המתכון. תעקבו אחרי ההוראות ומובטח לכם ספגטי שמיימי. כמה פשוט ככה טעים.

איך לגיד איתזה בעדינות? לא הכי ממוטטת על המטבח המקסיקני. יש פעמים שהוא בא לי בול בפוני ויש פעמים שתודה אבל כבר תרמתי במשרד. פיש טאקו? לוקחת כל יום. מה גם שהילדים שלי מעולפים על המנה ואני מעולפת על לעלף אותם. בעלי, יבדה לחיים ארוכים, ביקש תוספת. זה קורה בערך פעם באף פעם. צמעו. הדג צלוי, הסלט כרוב טרי וצבעוני, תדחפו כמה פרוסות של אבוקדו ואתם מופת לבריאות מהלכת.

למה ביסקוטי הוא ביסקוטי? כי הוא נאפה פעמיים. נאפה פעמיים למה? כדאי להפוך אותו לעוגיה האוליטמטיבית לקפה. ביסקוטי לא יכול בלי הקפה והקפה לא יכול בלי הביסקוטי.הוא נועד להיות קשה ופריך ורק האמיצים ביותר יעיזו לאתגר את השיניים בביסקוטי עמוס באגוזים ופירות יבשים בנטורל. אני מהאמיצים האלה. זאת לא עוגיה מתחנפת. פירות יבשים עם אגוזים ובצק שנאפה פעמיים? לא ולא. זאת עוגיה לחיילים בשוחות או לבעלים שמשאירים אותם קיץ שלם לבד עם צנצנת עוגיות ופתק תכף אשוב

זאת היתה אחת הפעמים הבודדות שהנשוא (יענו אני) אכל כמעט את הנושא (בטטה סגולה) עוד לפני השוט. וגם עכשיו רק אלוהים עוצר אותי מלרדת על כל המגש. ומה שיפה כל כך, שכל בטטה יש לה את הצבע שלה ולא תדע איזו קינדר בטטה קיבלת, עד שלא תפתח. אני יודעת שהוא לא נמצא בכל סופר מקומי אבל בקשו מהירקן שלכם (יש לכם אחד?). וכשאני אומרת בקשו אני אומרת שימו את חליפת האיומים. אוכל סגול זה אש. ברכה על ראשם.

שניה לפני שכולנו מתפזרים לקצוות עולם עם התיקיי ים, הסלפייס והעור השזוף, בואו ונתרעננה באיזה קינוחון זריז וכל כך צבעוני שזה כואב בעין. אני חולה על אוכל אדום. ז'אומרת, ממש בריאה עליו. הריריות שלי מתמלאות עוד לפני שגמרתי לעפעף עליו. ועכשיו זאת העונה לתפוזיי דם ולמרות שאני חשה אי נוחות כללית עם השם תפוזיי דם אני דוחפת אותם לפה כאילו אין מחר. מאפה עלים תפוזיי דם אומברה.

נכון שאנחנו רוצים לעשות הכל למפרע, מבלי לחכות לרגע האחרון ולהגיע מיוזעים לאירוע שלנו כשאנחנו רכונים מעל לתנור החם? נכון. אז הנה לכם חטיפון קטן. מושלם ליד בירה צוננת וכוס יין משובח שהאורחים שלנו מנשנשים בזמן שאנחנו מתארגנות על כניסה מאוחרת. הכי זריז. הכי חביב והכי צ'יזי.

שבועות בדלת וכל הבאז התמלא בחברים של תנובה. החג שמשפריץ לקטוז, משוויץ במאפים משוכללים ולוגיסטקה של טרור מתקדם. לא שאני מזלזלת חלילה ואחותו. אבל כשאת מארחת חמישים איש ומטבח שלך מזכיר את גבעת התחמושת, אני ממליצה לשחרר קלות. ובואו אני אגלה לכם עוד סוד קטן. כיש חומרי גלם טובים לא צריכים לרבך, לרדד, לגלגל, למלא, לקלף ולאדות. נהפוכו. קחו צעד אחורה ותנו לטבע לדבר. עינכם שוזפות בבלוק פטה שוחה על הגב בברכת דבש, ענפיי טימין ופרחיי לבנדר ועם פרוסת לחם כפרי הטבע לא מדבר. הוא שר.