מי מפחד מבצק עלים? הרבה. תחשבו על זה באמת, מה הוא כבר יכול לעשות לכם? לקרוא לאבא שלו השוטר? להוציא מפלצות מתחת למיטה? להכריח אותכם לאכול ברוקלי? קטן עליכם. אתם ילדים גדולים. תהיו טובים אליו והוא יהיה טוב אליכם. וגם אם לא יצאה לכם הצמה הכי יפה והכל נמרח ונדבק תזכרו כלל חשוב של מיקה. יש חושך בבטן והוא טעים. קחו לכם קינוח נטול לקטוז שיעשה לכם טוב בפה ויביא לכם את הסתו קצת יותר קרוב

הכירו את המרמורה. התשובה הטוניסאית למטבוחה המרוקאית. מרמורה ,נקובבה או מרדומה. כל השמות שעושים עוול לסלט. הוא לא ממורמר, עשוי מנקבים או מרדים. סלט מבושל (מטבוחה בערבית) עשוי מבישול איטי וממושך בסוג של קונפי עגבניות. על כן שמו מרמורה. "להיות מכוסה". אני מצטטת את רפרם שמבקש יד חופשית בכמויות אם כי אני יודעת שיד וחופשית אלו הן שתי מילים מאד מסוכנות במתכון. אבל סטיי ווי'ד מי. מי שמאמין לא מפחד, ידה ידה ידה.

נשארו קוביות דלעת במקרר ואני בכלל תכננתי לצלות גזר אבל אז כמו אז, את מחליטה משו ואלוהים עסוק לו בדלעת. אז החלטתי לזרום עם התוכנית שלו ולהרים לה. ממרח דלעת עם חומוס ושקדים. עכשיו רק נותר לחפש לו חברים

זמן ההודיה קרב ובא ומה יותר חשוב בטנקסגיביג מהציפור? התוספות שלה. היה זמן שרק הגעתי לארצות הברית ולא יכולתי לגעת בציפור. היא היתה גדולה, יבשה וחסרת אפיל לחלוטין. התוספות שלה לעומת זאת, היו אלה שהצילו את הארוחה. אז עכשיו אני אתחיל לפמפם לכם על ירקות ועוד ירקות ואז קצת ירקות שזה ממש יוצא דופן כי בדרך כלל אני רק מדברת ירקות. נתחיל בהודיה לדלורית

מזוגג זאת מילה מצחיקה. היא קרובה לי מידי למזורגג ומזורגג זה מדרון חלקלק מידי בשבילכם אז לא נלך לשם. על כל פנים מזוגג משמעו כל מה שאנחנו מזרזפים ומכסים מעל האוכל אחרי שהוא סיים להעשות. ובעברית צחה, גלייזינג. כרוב ניצנים צרוב עם רוטב מיסו מעליו.

אחד הפינוקים היותר מסרותיים הוא הרייס קריספי. חטיף שעשוי כולו מאורז מנופח עם דבק של מרשמלו מומס. כמות הסוכר שם היא לא חוקית בעליל ואם הרופא שיניים שלך לא בכוננות תחתום על טופס שאתה מוותר על בעלות של כל הכתרים, גשרים, וסתימות שהיו לך בפה. אממה. יש לך שכנים אמריקאים (הודים, פאקיסטנים, איראנים, מקסיקנים ושאר יוצאי העולם) והם הזמינו אותך למפגש ועד בית והרי צריך לכבד אותם באיזה טריט קטן להלוו'ין, טנקסגיביג, חג המולד או ראש השנה שבא עלינו לטובה ומה יותר נכון מרייס קריספי משודרג. קצת יותר בוגר מאחיו האינפנטלים, קל להכנה ויש לו פרצוף מהוגן של אחד שלא ממש איכזב את אמא שלו עד הסוף.

כשאיליין השכנה שלי הציעה לעשות לנו לחם דלעת הנהנתי בהתלהבות. היא הייתה בשנות ה80 המוקדמות שלה, נוצריה, אירית עם בעל שניגן על חמת חלילים. אוי בוי. איך אהבתי אותם. שמש גשם, צל או לא, האיש היה על ארבע, מנקש עשבים בגינה. פעם אחת הוא אפילו ניגן לאיתן הפי בירפדיי על חמת חלילים בחצות של יום ההולדת שלו. אוח. איזה איש יקר. עכשיו שהסתו כבר בחניות מתחילה מאנית הדלעת. גמרנו עם התפוחים והחילונו בדלעת. אתם תמצאו אותה בכל מקום אפשרי. בעוגה, בלחם, בלאטה, על סף הדלת, על הכרכוב. בכל מקום. ובכן. אם אנחנו לא יכולים להביס אותה אנחנו נצטרף אליה. מאנית הדלעת מתחילה ע כ ש י ו.

כשרק היגעתי לארה"ב ציפיתי שיהיו לי שכנים סטייל פרינדס, עבודה נוצצת סטייל השטן לובש פראדה ונוף מהמטבח לשדרה החמישית. את כל השפיל בטלויזיה, קניתי. במקום זאת מצאתי עצמי עם שכנים איראנים במרתף, עבודה במשרד עבש עם שטיח שחוק אצל הדוסים בברוקלין ובלי נוף מהמטבח, פשוט, לא היה חלון. אבל אם משהו אחד נשאר נאמן לציפיות שלי מניו יורק, זאת היתה השלכת. כמו שעון באוקטובר, הסתו מכסה את העיר בצבע של קסם. מג'יק של כתום ואדום וצהוב וחום וכל מה שבינהם. אלו כדורים שמגישים אותם בחתונות במקסיקו. קוראים להם Rolvorones והם בדרך כלל עשויים עם הרבה חמאה. אנחנו החלפנו אותם בשמן קוקוס. כדורי דלעת ופאקן. כמו סתו בכדור.