על כל פנים. לפני עוד פתיח צולע, כולנו מכירים את חיבתי הבלתי מרוסנת לבוטנים. עם קליפה, בלי קליפה, עם ציפוי או בנטורל, אין לי סטנדרטים בבוטנים. תתארגנו ותביאו, וכדאי מאד, שהם לא יגיעו, בשקית קטנה של מאה גרם. מפה והלאה אנחנו אחים בדם. "עוגיות בוטנים 1", כי שלושת המרכיבים במתכון באים באחד.

אוהבי "קרקר דיבוק" התכנסו התכנסו, יצאה בשורה חדשה לגרעינים, ואתם הבאים בתור לחלוקה של המתכון. לחם שום גרעינים, הבשורה הבאה ואם הלחם הזה יזכה לחצי ההצלחה שזכה לה קרקר דיבוק. דיינו.

הידעתם שבננה עוזרת לנדודיי שינה ולחמרמורת (הנאג אובר)? גם אני לא. הלם. אנחנו בשוו'ניג של צנצנות. איכשהו כל מה שמגיע בצנצנת, אוטמט נראה צ'רמייניג.  אז זרמנו עם פודיניג בננה טבעוני.

לא צריך להכיר אותי כדי לדעת, שאבא שלי הוא כוכב צפון שלי. לא מזמן דיברנו על בית ומה היא משמעות של בית. אני אמרתי, שלבית אין צורה או שם או מקום. בית הוא תחושה. תחושת של שייכות, של עוגן, תחושה של שורש. אבא שלי הוא הבית שלי. קבלו את מרק הדגל של המטבח התימני. קבלו מרק של רחמים

אני לא יודעת מה איתכם אבל, אני קצתי בעוד משלוח מנות. אלו, שכל שנה נראים אותו הדבר. אוזני המן (אלה שלא הצלחו להפתח בתנור) אוזני המן צבעוניים (אלה שהשקענו עם צבע) ואוזני המן מנומרים (אלה שהשקענו בבצק). חלילה לי מלזלזל בעוד עוגיה. מי כמוני יודע את כוחן של עוגיות וכוס תיי אבל, קצתי. אם אנחנו החלטנו לפנק אז למה לא באיזה ריבה משובחה שרקחנו בבית או סירופ קליל לזליפ מעל קינוח או אולי איזה קונפי עגבניות ליד קובנה הורסת? למשל. אתם איתי?

אל תרימו גבה. אפיה בשמן זית מזמן הוכיחה את עצמה. ראו את אחד הפוסטים הכי נצפים בבלוג עוגת שוקולד ושמן זית ללא קמח. נתחיל בזה, ששמן זית הוא יותר בריא משמן רגיל ונסיים בכך, שהוא שומר על עסיסיות ותורם למירקם נימוח.

מה עושים עם בננה בודדת גוססת (ולא. לא בא להשתמש בתרוץ של שחור זה דבש)? תגידו, מקפיאים אותה, אבל היא בודדת! ונשים אותה בפריזר והיא תלך לאיבוד או לדכאון והיא בודדת. סתם. בואו נעשה מעשה חסד ונהפוך אותה לעוגה בכוס. והרי אתם כל כך אוהבים את הטריקים הבסיסים האלו.

בדרך כלל המתכונים של יותם אוטולונגי, דורשים הערכות מוקדמת אבל המתכון הזה שבה את עיני. הוא זריז, קל, יפייפה ולא מצריך יציאה לסופר. (בהנחה שאתם מחזיקים מחית מיסו קבועה אצלכם במקרר, כמוני). תנו כבוד לבצל וליותם.