אני מודה ועוזבת ירוחם שחצי מפירות היער לא הגיעו למקום עבודתם. חצי מהם נעדרים עד לרגע זה. אני לא נוקבת בשמות כי אין לי ענין בלהפליל אותי.אני כן אציין . שזהו קינוח ללא גלוטן, ללא חלב וללא אפיה. שילוש קדוש לעצלנים מאותגרי אפיה ומלאיי חמלה שכמותינו. זריז, טעים ונאדה עבודה.

ליאת. אישה מכובדה. חצתה את החמישים. בלית ברירה אבל חצתה. עוצרת באדום ומאיטה בצהוב. יש מי שיעיד עליה, אפילו, קפוצת תחת. לא יכולה לעמוד בפיתוי לדהור עם עגלת קניות מחרקשת בירידות של מגרש החניה. ליאת. אישה מכובדה בקרב מקורביה. לשעבר. יכולה להעיד שכמה שאין לה כבוד היא משתדלת לפצות בהרבה רוח. בואו. כמו מרק כרפס. שחקן בלי כבוד אבל עם הרבה רוח.

אני לא אשכח את ארוחת הבוקר הראשונה שלי בלונדון. תרה בחדר האוכל של המלון, צלחת ריקה ביד, הלוך ושוב הלוך ושוב מנסה לדוג אוכל שלא יושב לי עם בירה או נופל תחת קטגוריית ארוחת ערב. שיהיו בריאים אלה. מטבח מאתגר זאת נישה קטנה לאנגלים. משו נחמד שהייתי מאמצת מהמטבח של לובשיי החצאיות הוא הסקונס. לחמניות זריזות מתוקות או מלוחות שלא זקוקות להתפחה. בגלל זה אני קוראת להם הכי. הכי מהירות, הכי פשוטות והכי זריזות. בלי הרבה מידי בלאגים.

פוקצ'ה היא לחם שטוח שנאפה בתנור ובדרך כלל היא מצופה בשמן זית, בצל ותבלינים. השיחוק פה הוא שהבצלים כבר בתוך הפוקצ'ה והיא כל כך יפה ומלאה בבצלים מקורמלים מתוקים שאי אפשר שלא להרגיש את האהבה. קצת כמו תמונה אימפרסיוניסטית.

מזמן הגענו למסקנה שאני, אין לי מילה. תראו אותי. חותמת לכם שאין עוד מתכון תפוחים ושניה אחוריי זה מתהפכת עליכם עם איזה קרמבל או פאי שמאי. אין לי מילה אני. אין לי. ועכשיו, שביססנו את מעמדי כמו השפם של פרץ, זאת אומרת שאין לי אחד כזה, אפשר לעבור למתכון החמשת'לפים לעונה של תפוחים. הוא מדליק, יש לו טוויסט, אפשר לעשות אותו עם כל פרי אחר (תפוחים ייצאו הכי מוש) והוא פשוט וזריז. התחבטתי רבות איך לקרוא לו והחלטתי על קובלר. קובלר היא גירסה אמריקאית לקראמבל תפוחים, שהוא סוג של פאי ללא תחתית אבל עם פרורי בצק מעליו. הטוויסט בעלילה הוא שבמקום פרורי בצק שצריך להתאמץ ולעשות, אנחנו משתמשים בחתיכות בצק עלים, שזה פשוט מופלא. הם גם סופחות מספיק נוזלים וגם לא נעלמות בתוך הנוזלים של הפאי.

מאז שיונתן התחיל לעקוב ולעטר את חשבון האינסטגרם שלי בהערות מתחכמות דוגמת ״מי זה הכיעור הזה שדבוק לצוואר של אבא שלו?״ (נועמיקו) ו״למה לקלקל תמונה טובה?״ (שרון) המלחמה עלתה הילוך. בן מינה עצמו סגן ליונתן ורוח גבית ושניי התולעים יחד שולחים את החברים היקרים שלהם לעקוב אחריי באינסטוש. אני חשה במצור. מאידך גיסא ברור לי שיש באמתחתי נשק כבד יותר. קוראים אותו אמא עושה בושות. סרטון קטן שלי מפזזת על רחבת הריקודים סטייל ג'וקי ארקין יביא לניצחון מוחץ והחלטי. ואם בנצחונות עסקינן. קחו את השומר למשל. הוא יודע להביא בראש.

הנה לכם תוספת אחרת שחורגת מגבולות אורז לבן ותפוחיי אדמה בתנור. תוספות זה ענין רציני ובדרך הן מקבלות תפקיד משני ואנחנו נוטים לעשות אותם כדי לסגור חור בארוחה. אז זהו. שלא. בין כרוב רגיל לסגול, לסיני, לניצנים, המשפחה הזאת לא רק שהיא לא מאכזבת, היא גם תמיד מוזמנת לשבתות וחגים.

נשבעתי שאני לא מעלה עוד מתכון עם תפוחים. אבל נשבעתי. נו? עזר לי? גורנישט. רק ביקשתם הסברים נכנעתי כמו דון קיחוטה מול טחנות הרוח. כמו רוב המתכונים שלי גם הגאלט הזה הוא גאלט חת שתיים. בצק עלים מופשר. קצת תפוחים ירום הודם ומייפל חם ומתובל. זהו. זה מתכון אחרון שלי לתפוחים העונה. מתכון אחרון בהחלט. זא'אומרת אם רק תפסיקו לבקש הסברים