איך האמריקאים אומרים? "טיז דה סיזן" יענו זאת העונה לחגיגה.עכשיו, שהסופרים באמריקה, מלאים בחמוציות טריות לא נרקח רקיחות? ברור נרקח. קחו פאי חמוציות שאפשר ורצוי לעשות מראש, לחגיגת סוף השנה.

דיר אמריקה, ממש זריז לפני, שהחג נכנס. איך צולים את הציפור, כמה זמן זה לוקח ואיך מגיעים לטריקי הכי טוב, שאכלתם אבר. הכל תחת פוסט אחד.

אין. אני רואה בצק, אני נמסה. אני רואה לישה, אני נמסה. אני רואה התפחה. אני נמסה. אני סאקרית של פחמימות. זה לא אני, זה הגנים התמניים שלי, כבוד השופט. קבלו מתכון ללחמניות אוצר. ללא לישה, אוריריות בטירוף ופשוט פאן פאן פאן.

הילדים שלי מעולפים על עוף מתוק חריף. הם לא נרגעים עד, שהאצבעות הדביקות שלהן לא נחות והשפתיים שלהם מזכירות את אבו נפחא. רוטב סרצ'ה הוא שכיח בסופרים ודי קל למצוא אותו תחת כל עץ טרי, אם כי מצאתי, שבארץ מידת החריפות שלו, עולה על אחיו מאמריקה. הרוטב מתאזן פה עם ריבת תות אבל, תרגישו בנוח להשתמש בכל ריבה שתמצאו לנכון.

אין לי הסבר לחיבה שלי לירק השנוי במחלוקת, כרוב ניצנים. אולי זה השיוך למשפחת הכרובים עושה אותו אטרקטיבי, אולי הטעם היחודי או אולי העובדה שהוא בא בקטן והרי ידוע שכל מה שבא במנות קטנות, הוא אושר גלום. יאללה. תצללו איתי למתכון זריז, קל ופשוט, טעים ומנחם.

הנה לכם מתכון קל זריז שמשתמש בכל ירקות העונה. יש בו מתיקות, חרפריפות ומליחות מתונה. הוא צבעוני, משובב עין ונראה כאילו יגעתם עליו מלפני שבוע. לכו עליו, מה יש להכביר במילים.

אני קוראת לבצק שוודי. למה שוודי? בגלל תוספת ההל. שוודים אוהבים הל במאפים שלהם ויש משהו שהשוודים עשו נכון , זה הל בבצק. הניחוח שמתפשט בבית יכול להעביר אדם מין הישוב על דעתו. אני עושה את הבצק הזה מסביב לשעון. הילדים והבעל מחסלים אותו בלופים. שכה אחיה, הבצק פצצה. נוח לעבודה בטירוף ויציב מאד. זה בצק לאמץ לכל החיים. רק תחליפו את המילוי ואולי תורידו את התבלינים. מה שמהמם במתכון הזה, שאתם יכולים לקחת את הבצק לאן שבא לכם. רוצים בבקה? קיבלתם. בא לכם על שבלולי קינמון? אין בעיה. קראנץ? עליי.

רק ראיתי חבושים אצל הירקן, התנפלתי עליהם כמו על ילד אובד. העונה שלהם כל כך קצרה והגיחות שלהם אצל הירקן נדירות, אז לא פלא שאיבדתי את זה קמעה. חבושים הם כמו פחם. אם תשייף, מספיק תגלה את היהלום. הם קרובי משפחה של תפוחים ואגסים אבל ת'כלס, זה לא זה ולא זה. זה חבוש.