השנה כמעט ולא ירד שלג. הוא הגיח פעם או פעמיים, בקושי כיסה את האדמה ונמס. היה קר. קר מאד אבל שלג לא ירד. זה אחד החורפים הכי חמים בניו יורק שאני זוכרת. זה לא שלא קר, קר למוט אבל לא מתקרב לקור שהכרנו לפני 20 שנה. אני זוכרת חורף אחד של סופה כל כך גדולה, שכשסוף סוף יצאנו עם אתיי חפירה לא הצלחנו לגלות איפו הרכב. אז הנה לנו סלט חורף לא אמיתי.

אני לא סובלת את ממרח התמרים הקנוי. הנה. אמרתי את זה. כתוב עליו זובי 100 אחוז טבעי והוא מרגיש לי 100 אחוז פייק ניוז. זה כל כך פשוט לעשות אחד שזה מביך. אתם איתי?

אני קוראת ליצירה הזאת "סימפוניה בירוק" אבל תכלס אם להודות באמת, זה מינוח מכובס ל"תעמיסו כל מה שהוא ירוק ונשאר במקרר לפני שהוא מתקלקל. עכשיו זה קצת מביך, כי אנשים מפצירים לקבל מתכון אבל כל הפואנטה של הדבר הוא העדר המתכון. בצק עלים קנוי שמופשר במקרר למקרה שיזניקו אותו. כל הדברים הירוקים שיש, טיגון קצר שלהם והיידה לתנור.

אם אתם כמוני, עוקבים אחרי, ודאי שמתם לב כי לאחרונה נרשמה אובססיה קלה לכרוב כרובית. אני צולה, מבשלת, טוחנת, כובשת אופה כרוב, כרובית, כרוב ניצנים, פרחיי כרובית… עיזבו. זה כבר מתחיל להביך. אז שנתחיל?

כניסת הבנין לא מבטיחה דבר מעונג קבלת שבת, שמצפה לנו מעבר לדלת. הגר סטייגמן, שהחלה דרכה המקצועית ברכיבה טיפולית בסוסים, מגיעה למטבח לטפל בתאבון שלנו. אחרי רזומה עשיר שמתחיל באירופה ועובר במטבח של "נורמן", הגר פורסת כנפיים בבראנצ' גלילי מוקפד, מסוגנן ומזמין, שפותח תאבון לעוד הרבה כאלה. אני ומיקוש דפקנו על הדלת.

בראנץ היא הארוחה הכי אהובה עליי. בוקר צוהריים ומותר לאכול הכל, הכל. ביצים.. ברור, פחמימות .. אש, גבינות.. לכי על זה, סוכר… למה איך נשרוד? מה שנאמר, הכל. דילגנו מעל ארוחת הבוקר, בנינו תאבון של סוסים והרווחנו ביושר כפתור או שניים פתוחים במכנסיים. הנה לכם פתרון יצירתי מה עושים עם חלה שלמה בת כמה ימים, שתקועה לנו מארוחת שבת ואף אחד לא ממש רוצה אותה. פרנץ טוסט אפוי! הכי מוש.

פנקייק זה קושיה. אם אתה מכין מראש את כל הבלילה לפנקייק עד שאתה מוציא את הפנקייק האחרון מהמחבת, כל החברים שלו בצלחת צוננים להפליא ומי באמת רוצה לאכול פנקייק קר.ואם אתה פותח פס חם ומכין, הופך, מגיש, מכין, הופך, מגיש, אז אתה לא באמת יושב על השולחן ועף על עצמך עם כולם. מה עושים? אהה! לגיברת "הכינותי מראש" יש פתרונות

כשטובי השפים בעולם נשאלים מה הם היו רוצים לאכול בזה הרגע הם יאמרו: קציצה או שניצל או חלה עם מטבוחה, אפילו שהמטבח שלהם מישלני ויש להם את כל חומרי הגלם הכי נדירים. הם יגידו בא לי עכשיו טוסט גבינה צהובה על הגריל של התנור ספירלה. כי ככה זה כשאתה עייף ומלא געגוע. אתה חוזר להיות ילד שרוצה הביתה. כשיצאתי משעריים בגיל 24 נשבעתי לעצמי שאני לא חוזרת לחור הזה. אבר. ואתם יודעים מה אומרים על אבר? נבר אבר.