אם ללא הייתי רואה במו עיניי לא הייתי מאמינה. לא יודעת אם זה זריזות הידיים שלה או איטיות העיניים שלי אבל, אולי אולי לקח לה רבע שעה מהתחלה ועד שהעוגיות נכנסו לתנור. בצק עם עירבוב קל, לישה בדיחה, כלום סוכר ובריאות גורפת. והכי חמידות? הן בגודל ביסון. קבלו מגולגלות של דנה אחותי שְׁתֵּי דקות.

המראה האופיני של עוגית הג'ירבה GHRIBA של סדקים, שמעטרים את פני העוגיה. הדבר אולי מטעה לחשוב, שהעוגיה יבשה אבל היא רכה ונמסה בבפנוכו. אתם בטח שואלים לפשר החותמת. כמו כל הדברים, שלא מתכוונים אליהם, גם הטעות הזאת יפה. זאת תחתית הכוס שבעזרת פחסתי את הכדורים וכיאה לכוסות מרוקאיות גאות, גם עליה מתנוססת החותמת Don france.

סטיקי באן או "לחמניה דביקה" בתרגום חופשי, הוא מאפה דיי מוכר וידוע בארה"ב. שבלול של מאפה שמרים ממותק בקינמון מסוכר ומעליו, בריכה של קרמל סירופי עם אגוזיי פקאן קצוצים. עד כאן הכל כל אמריקאי וצפוי. אממה. מה קורה, שלוקחים את כל השבלולים בתבנית והופכים אותם לשבלול אחד ענק?  עוגת סטיקי באן, כי אם אמריקה אז שיהיה באובר סייז אמריקה.

היה לי פעם מכר, שאמר שכל הדברים היפים באים במיני. לא הייתי סגורה אם הוא התכוון לחצאית, או למידה אבל, מאחר ואני מטר וירידה, לא יכולתי שלא להסכים איתו. כל הדברים היפים באים במיני. לחמניות ביס חלב, נראות תמימות למדיי וגם כשאתה שם את הביס הראשון, אתה לא מבין על מה כל הרעש אבל, בערך בלחמניה השלישית, אתה שואל את עצמך מה פה קורה פה. לחמניות ביס חלב נתלשות. אויריריות, רכות והו. כל כך ממכרות.

מאפינס מלאיי בריאות. אין בהם טיפת סוכר לבן והמתיקות שלהם נשענת על הדבש. הסלק והגזר, תורמים גם הם. אין בהם מוצרי חלב והוא מריח כמה שפחות מעובד. תענוג. 

העקרון הוא נורא פשוט. שתיי כוסות ירק מגורד, סחוט מנוזלים, פלוס חצי כוס קמח חומוס שווה קציצת קישואים. טוב אני מרמה. תוסיפו שתי כפות מים. עכשיו הירק? יכול להיות כל ירק. תפוחיי אדמה, בטטה, דלעת, לפת, גזר, סלק, תירס, ברוקולי, כרובית, אפילו קייל, תרד, וכו'. קציצה קלה נטולת גלוטן וטבעונית לארוחה זריזה ובריאה.

כמו כל הדברים עם שוקולד, זה תמיד מתחיל נקי ונהיה מלוכלך מהר מאד. מה יש בשוקולד שהוא כל כך פתייני? שאי אפשר לעמוד מולו? שהוא בלתי ניתן לסירוב? טעם? ריח? לוק? מה זה חשוב. רק תנו לי אותו בכל מצביי צבירה. וופל שוקולד מריר עם גנאש שוקולד, שאם הצלחת להגיד לא לוופל, הוא כבר יגמור את העבודה ויוריד אותנו על הברכיים.

הנה לכם הצעה לארוחת ערב קלילה, שלא יושבת עד מחר בצוהריים וטרייה, שנותנת לחומרי הגלם לדבר. תצמידו לה רוטב חרפריף מתוק וקיבלתם אסיאתי קלאסיקה.