מאז שכבשתי לימונים ננסיים נכנס בי פחד. הפחד שהם יגמרו. אחרי הכל הם יובאו ביבוא אישי באמתחתי (משמע גנבו את הגבול) מהגינה של דנה, ויום אחד. יום אחד כל האושר הזה יגמר. האמת? כל פעם שאני בוהה בצנצנת אני רואה אותה בגינה, שעתיים לפני הטיסה שלי, עטויה בכפפות להגן מפני הקוצים החודרניים, מורטת את הענפים הבשלים של העץ מהפרי הבשל והיא מחניקה גידופים שוצפים על הרעיונות המטופשים שלי לבילוי במוצאי שבת. אני שומרת עליהם בקנאות של נאצית למפלגה שלה. המכסה לצנצנת לא נפתח בקלות והמועמד לאכילה צריך לעבור מבחן קבלת לימון ננסי. אישית, אני לא בטוחה שאני הייתי עוברת אותו אז אל תנסו אפילו.
לימונים ננסים כבושים
כל מה שצריך להכנת לימונים כבושים הוא, לימונים ננסיים (מין הסתם). מלח גס. מיץ לימון, טיפלך שמן זית וצנצנת מעוקרת. עכשיו. למה לימונים ננסיים? כי הקליפה שלהם דקה ולכן אפשר לכבוש אותם בשלמותם. בעזרת סכין משוננת נחצה את הלימונים (לא עד הסוף!) ועם כפית קטנה נשפוך לתוך החריץ מלח גס. נכניס את הלימון לצנצנת מעוקרת (אני משתדלת כמה שפחות מגע ידיים כדי לא להכניס בקטריות לצנצנת) ונמלא את הצנצנת עד סופה. זה בסדר למעוך טיפה את הלימונים, הם גם ככה יאבדו מנפחם. לאחר שמילאנו את הצנצת, נאטום עם המכסה וניתן לצנצנת לעמוד 24 שעות. המלח יגיר נוזלים מהלימונים. אחרי יום אפשר לפתוח את הצנצנת ולמלא את החלל שנותר במיץ לימון טרי שסחטנו. אני אוהבת להוסיף כפית של עמבה לצנצנת. מוסיף עניין אבל זה נתון לשיקולכם. מעל מיץ הלימון, נזרזף שכבה דקה של שמן זית שמגן על הלימונים שלנו מבקטריות רעות. זהו. תנו לסיפור לשבת לפחות שלושה ארבעה ימים וגם לכם יהיו לימונים ננסיים שיכנסו בכם את הפחד.