בחג ליל הקדושים האמריקאי, או בשמו האחר האלוו'ין, נחגג החג במסורת הטריק או טריט. יענו, או, שתתן מתנה או שנזמבר לך את חזית הבית בכל כך הרבה נייר טואלט, שאתה תבכה עד חנוכה, כשתקלף ריבוע, ריבוע, מכל שיח ק

בואו. לכו. לא תמיד צריך להיות מתוחכמים. הסכיתו וראו. גירסה ביתית, לחטיף האמרקאי "סמורס". סמורס, סנדויץ של קרקר מתוק עם מרשמלו מפוחם ממדורה וקובית שוקולד שנמסה מהחום שלו, בתוכו. פה, יש לנו תח

הסתו כבר נוכח והוא, צובע בשלכת את המדרכות וגגות הבתים. זאת העונה הכי יפה, שיש לניו יורק, להציע ליושביה. והיא רכה ומנחמת והכי כתומה שיש בלוח שנה. מתכון קלאסי לעוגת דלעת בחושה זריזה. לחה במידה, טעימה במ

פופאובר, הוא מאפה, שמזכיר פחזנית. קריספי בחוץ ובפנוכו, בעל כיס גדול של אויר. הגדולה של הפופאובר, כשמו כן הוא, קופץ ונשפך מעל לתבנית, הוא שאת הבלילה ניתן לשמור במקרר וכשמגיעה השעה, למזוג אותה לתבנית. כ

איתן קרא להם סוכריות. אני קראתי להן, בטטה צלויה פעמיים, בכלום עבודה. תעשו. תטעמו ותחליטו לבד איזה שם יותר הולם אותן. רמז. כל התשובות נכונות.

מה, שאני אוהבת בעוגה הזאת, היא העובדה, שהתפוזים בה, מבושלים. אכן כן. אנחנו מבשלים את התפוזים כשעתיים על חום נמוך. נותנים להם להתקרר קלות. מסירים את הקצוות של התפוז וטוחנים אותו ככה, אז איז. כמות שהוא.

במסגרת הטיולים שלי מחוץ לעדות ספרד, נתקלתי במתכון של קוגל תפוחי אדמה, כיאה למסורת אשכנז. בדומה למילחמה הפרטית בין טוניס למרוקו, גם במתכון הזה יש אלף ורסיות לקוגל. מה נכון, מה אמיתי, מה שגוי ומה אסור ב

אף פעם לא הבנתי את הפחד משמרים, עד, שראיתי תגובות ללחם סודה. אנשים נהרו ללחם, רק כי מישו אמר, שזה ללא שמרים. אין שמרים, אין זמני התפחה. אין זמני התפחה, יש לחם בשעה. ובאמת. זה לערבב, לעצב ככר (אתם יודע

תוספת צד זריזה, זירו עבודה לשולחן חג ותוצאה הורסת. כמה פשוטה, ככה חכמה. עגבניות שרי צלויות בשמן זית, זרעי כוזברה ורוזמרין לתענוג בצבע.

למאפים הללו קוראים ביסקיט ובדרך כלל אנחנו שומעים את מלכת אנגליה מבקשת אותם ליד תיי אחר הצוהרים שלה, בתוכניות טלוויזיה שלנו. אבל זה לא הביסקיט שאנחנו מורגלים לו. חשבתי מלא מלא איך לתרגם את המילה ביסקיט