מי לא אוהב פרטצל? תראו לי אחד בניו יורק שלא אוהב פרטצל. פרצל לניו יורקרים, זה כמו חומוס לישראלים. זה אולי לא משלנו אבל, ממזמן ניכסנו אותו. מתחת לכל עץ רענן, עומדת עגלה של פרטצל. אחרי כל הופעת ברדוו'י,
הסכיתו ושימעו, אנשים שכמותכם. קמח, שמרים, מים. קצת מערבבים. נותנים לנוח, שמים בתבנית ומכניסים לתנור. אני יודעת שאתם לא מאמינים לי, אנשים ספקניים שכמותכם וזה חבל. כי בסוף כל אמונה, יושבת פוקצ'ה מהבילה,
אף פעם לא הבנתי את הפחד משמרים, עד, שראיתי תגובות ללחם סודה. אנשים נהרו ללחם, רק כי מישו אמר, שזה ללא שמרים. אין שמרים, אין זמני התפחה. אין זמני התפחה, יש לחם בשעה. ובאמת. זה לערבב, לעצב ככר (אתם יודע
באמריקה קוראים לחלה, לחם חלה. ולא משנה כמה הסברתי שחלה היא לחם, וכמו שלא אומרים לחם לחם, אין צורך לגיד לחם חלה. גּוּרְנִישְׁט מִיט גּוּרְנִישְׁט. אָ פַייג, אֲוִיר, אין, אפס, אֶפֶס עָגֹל. חלה ברייד. הכ
גילינו את שיטת הלא לישה ועכשיו אנחנו לא לשים כלום. אנחנו לא לשים לחם ארטיסן, אנחנו לא לשים בגטים ועכשיו אנחנו לא לשים לחמניות בריוש. אם אנחנו יכולים לתת לשמרים לעבוד בשבילנו אז למה שנעשה התעמלות לגלוט
ברור לי שיש אלף סרטונים ומתכונים לפיתות. ברור לי שקראתם את כולם אבל אני הכי אוהבת את של מקס המלך. אני אשתדל לרכז לכם את כל הטיפים, קושיות, עצות, מענות בפוסט אחד. המדריך השלם לפיתות בתנור.
מכירים את זה שיש לכם משהו ממש מול העיניים ואתם לא רואים אותו? אז אותו הדבר עם לחם ללא לישה שקרן, מלכת השמרים, הפכה אותו לבגט. אני למודת שמרים וסאקרית גדולה שלהם. הם חברים מופלאים שלי אבל, קצת קשה לי ל
אני שונאת מצות. לא תיקון. אני מתעבת מצות. פרכיות אורז אני אוכלת אבל מצה. אני מוצאת אותה תפלה, לא נעימה בפה ושניה אחרי, ששמת בפה את מה שמרגיש כמו נייר ממוחזר, עולה שאלה גדולה יותר. למה? אז מצות? פחות.
הפוקצ'ה הזאת היא הדבר הכי קל שתעשו במטבח. בדוק. היא ללא לישה, מחוסרת טרדות והכי קלה להשגה. ההערה היחידה שיש לי אליכם שמתחילים להכין אותה יום לפני, ככה שסופנטנית היא לא.