בראנץ היא הארוחה הכי אהובה עליי. בוקר צוהריים ומותר לאכול הכל, הכל. ביצים.. ברור, פחמימות .. אש, גבינות.. לכי על זה, סוכר… למה איך נשרוד? מה שנאמר, הכל. דילגנו מעל ארוחת הבוקר, בנינו תאבון של סו

יש אלה שאומרים שאין נוגעים בקובנה מנצחת ויש אלה שאומרים מזת'אומרת? בטח שכן, אם יש קובנה מנצחת אחת בואו נעשה שניה.

השנדוו'צים פטנט הללו הם של קרן אגם מי שאחראית לבלוג מחדל "נשואה למאפיה". מחדל למה? כי ברגע שאתם נכנסים לבלוג שלה אתם לא חודלים. לא חודלים ממה? מכל הפחמימות בעולם. היא טוענת שהשנדוויץ נולד מט

את בטח חושבים שקצת הסתובב לי. שעם כל הכמויות של הברד פודיניג שאני מפרסמת אני קצת תקועה בפריילוף. ואני פה לומר לכם. צודקים. פה אחד. אבל זאת לא סיבה שלא להתאהב בברד פודיניג דלעת. שאם אין לכם זמן. שאם את

פוקצ'ה היא לחם שטוח שנאפה בתנור ובדרך כלל היא מצופה בשמן זית, בצל ותבלינים. השיחוק פה הוא שהבצלים כבר בתוך הפוקצ'ה והיא כל כך יפה ומלאה בבצלים מקורמלים מתוקים שאי אפשר שלא להרגיש את האהבה. קצת כמו תמו

אתם יודעים שאני שרופה על לימור. יש לי הרגל כזה לעקוב אחרי אנשים מוצלחים עם מתכונים מוצלחים שלא מאכזבים. המתכון האחרון שלה היה של לחם קוסמת. עכשיו, לחם קוסמת לא זר לנו אבל, לימור כדרך לימור מביאה לנו ט

איך בפסח אנחנו נהיים יצירתיים? פיייייתום עוגת שוקולד מקינואה נשמע הגיוני. בראוניס מתרד? למה לא. מאפינס עם קטשופ? ברור. העיקר שיהיה בודי למאפה ושלא ירגיש כאילו אנחנו לועסים קרשים, ישנים על מיטת סוכנות