קובלר זה סוג קרמבל. רק במקום פרוריי חמאה יש לנו ביסקוויט. ביסקוויט של חמאה על קינוח אפוי פרות טריים
. מאחורי השם קובלר, יש סיפור יפה. קובלר, אלו שמן של האבנים בהן היו מרצפים רחובות ודרכים עתיקות ובדו

שעה התחבטתי איך לקרוא לכיסונים הללו. זה כן כיס, אבל לא כיס. זה גם לא ממש פאי. הוא לא נראה כמו פאי, אבל הוא נטעם כמו אחד. בסוף התפשרתי על חצי פאי. בצק פריך וחמאתי שמכיל מלית של רובארב עונתי מתקתק חמצמץ

גילינו את שיטת הלא לישה ועכשיו אנחנו לא לשים כלום. אנחנו לא לשים לחם ארטיסן, אנחנו לא לשים בגטים ועכשיו אנחנו לא לשים לחמניות בריוש. אם אנחנו יכולים לתת לשמרים לעבוד בשבילנו אז למה שנעשה התעמלות לגלוט

כל פעם שאני אומרת ג'יחנון, מישהו מגחך בחדר. אחר כך עם חיוך חמלה קטן על הפנים, הוא ממהר לתקן אותי. אומרים "ג'חנון. לא ג'יחנון". "מה אתה אומר?" אני אומרת (בלב) "רואה את הגוון עו

מה?! הוא אומר לי, עשית עם פרוסטינג?! (שיכבה מפנקת של גבנת שמנת עם אבקת סוכר וחמאה ששוה פי אלף מגלייזינג) אבל אני רציתי גלייזינג! (סתם אבקת סוכר עם מים) אני שומעת אותו רוטן. ילד. למה שלא תגלז לך מפה, ל

ברור לי שיש אלף סרטונים ומתכונים לפיתות. ברור לי שקראתם את כולם אבל אני הכי אוהבת את של מקס המלך. אני אשתדל לרכז לכם את כל הטיפים, קושיות, עצות, מענות בפוסט אחד. המדריך השלם לפיתות בתנור.

מכירים את זה שיש לכם משהו ממש מול העיניים ואתם לא רואים אותו? אז אותו הדבר עם לחם ללא לישה שקרן, מלכת השמרים, הפכה אותו לבגט. אני למודת שמרים וסאקרית גדולה שלהם. הם חברים מופלאים שלי אבל, קצת קשה לי ל

פה באמריקה, הילדים אוכלים את הפופ טראט לארוחת בוקר. זאת עוגיה גדולה עתירת סוכרים והשם יודע מה ובאופן כללי היא צועקת מוצר תעשייתי ממדרגה ראשונה. דיי דוחה. אבל אתם יודעים מה אומרים באמריקה. אם אי אפשר ל

איזה מצחיק זה שאנשים כותבים כשל"פ או לל"ט או כסת"ח. מה נגמר לנו הזמן או הכפתורים במקלדת שקשה להגיד כשר לפסח? כשל"פ של אמשלו. יודעים כמה זה מאתגר לדיסלקטית כמותי לאיית אדכא"ח (

הפוקצ'ה הזאת היא הדבר הכי קל שתעשו במטבח. בדוק. היא ללא לישה, מחוסרת טרדות והכי קלה להשגה. ההערה היחידה שיש לי אליכם שמתחילים להכין אותה יום לפני, ככה שסופנטנית היא לא.