אני קוראת ליצירה הזאת "סימפוניה בירוק" אבל תכלס אם להודות באמת, זה מינוח מכובס ל"תעמיסו כל מה שהוא ירוק ונשאר במקרר לפני שהוא מתקלקל. עכשיו זה קצת מביך, כי אנשים מפצירים לקבל מתכון אבל

בראנץ היא הארוחה הכי אהובה עליי. בוקר צוהריים ומותר לאכול הכל, הכל. ביצים.. ברור, פחמימות .. אש, גבינות.. לכי על זה, סוכר… למה איך נשרוד? מה שנאמר, הכל. דילגנו מעל ארוחת הבוקר, בנינו תאבון של סו

אני יודעת שיהיה לכם קשה להאמין אבל תימנים המציאו את העולם. אז קודם כל אבא שלי ואמא שלי תימנים והם המציאו אותי אז, כבר לכם מ.ש.ל. (מה שצריך להוכיח) אבל חוץ מהעובדה הזאת יש להם הפתעות בשרוול ששוות לפי ד

כילדים נלחמנו על הקצוות השרופים של הקובנה. הטבילה בעגבניות מרוסקות ואז הקראנץ קראנץ בשיניים סימלו את כל מה ששבת בבוקר היתה. עצלנית, לאה, שקטה וחמה. עם בטן מלאה היינו זוחלים בחזרה למיטה להשלים את כל מה

השנדוו'צים פטנט הללו הם של קרן אגם מי שאחראית לבלוג מחדל "נשואה למאפיה". מחדל למה? כי ברגע שאתם נכנסים לבלוג שלה אתם לא חודלים. לא חודלים ממה? מכל הפחמימות בעולם. היא טוענת שהשנדוויץ נולד מט

מי מפחד מבצק עלים? הרבה. תחשבו על זה באמת, מה הוא כבר יכול לעשות לכם? לקרוא לאבא שלו השוטר? להוציא מפלצות מתחת למיטה? להכריח אותכם לאכול ברוקלי? קטן עליכם. אתם ילדים גדולים. תהיו טובים אליו והוא יהיה

אני לא אשכח את ארוחת הבוקר הראשונה שלי בלונדון. תרה בחדר האוכל של המלון, צלחת ריקה ביד, הלוך ושוב הלוך ושוב מנסה לדוג אוכל שלא יושב לי עם בירה או נופל תחת קטגוריית ארוחת ערב. שיהיו בריאים אלה. מטבח מא

למה הוא כזה פשוט. אה איזי. קונים בצק פריך מתוק מוכן ולא מסתבכים עם המתכון. לא תמיד צריך להעמיד הכל מאפס, ומי כמוני מבינה את חשיבות פשטות הדברים בשעה שאת מארחת 30 איש. לפעמים אפשר, מותר ורצוי לשחרר. הכ

גָאלֵט הוא שם כללי לעוגה גדולה שטוחה שבדרך כלל המלית שלה עשויה מפירות. כל פעם שיש לי עודף פירות או פירות שהתחילו לכעוס שלא מתייחסים אליהם אני שולפת זריז בצק פריך וממלא אותו בארץ זבת חלב ודבש. הענין עם

כשפגשתי את קרן לראשונה, מיד רציתי להיות חברה שלה. יש בה מידת חופש וצחוק שמרשה לך לדדות אחריה ולהתלות לה על השימלה. אני תמיד מוצאת תירוצים להיות סביבה. פעם אחרונה זה נגמר ביוון. אל תתנו לשפעת התלתלים ה