זה אחד המתכונים הכי מוכרים ברשת. זה גם אחד המתכונים, שכמעט ולא משתנים. מאפינס שוקולד צ'יפס, בניו יורק זה בערך כמו סחוג למלאווח. הם הולכים יד ביד. אם זה הפעם הראשונה שלך בניו יורק, אתה חייב לקנות קפה ו

קמתי בבוקר עם דודא מטורפת לבייגל ירושלמי. אלה שמוכרים בערמות ליד שער יפו עם השקיק הקטן של הזעתר בימים של שלום. לא יודעת. מין דודא שקשה להסביר אם היא לבייגל או לעיתים של שלום. אני, מזמן גמרתי להסביר את

רוח שבועות מתחילה לעשות גלים, ואנחנו נשנס מותננו לקראתה. החג בלבן, הוא אחד החביבים עליי. אין בו איסורים, סייגים או צומות. אף אחד לא מת, אף אחד לא נענש ובכללי הוא חג, שנושבת בו אופטימיות אביבית לפני, ש

אל תרימו גבה. אפיה בשמן זית מזמן הוכיחה את עצמה. ראו את אחד הפוסטים הכי נצפים בבלוג עוגת שוקולד ושמן זית ללא קמח. נתחיל בזה, ששמן זית הוא יותר בריא משמן רגיל ונסיים בכך, שהוא שומר על עסיסיות ותורם למי

מי לא אוהב פרטצל? תראו לי אחד בניו יורק שלא אוהב פרטצל. פרצל לניו יורקרים, זה כמו חומוס לישראלים. זה אולי לא משלנו אבל, ממזמן ניכסנו אותו. מתחת לכל עץ רענן, עומדת עגלה של פרטצל. אחרי כל הופעת ברדוו'י,

זוכרים, שלשנו את נושא ה"פיצה ללא לישה" לפני כמה ימים? בחיי, שאני מקווה, שיצא לכם לעשות אותה, אחרת לא נוכל להשאר חברים. על כל פנים, איך שהבצק עלה, היו לי אלף רעיונוות לטופיניג אז, התחלתי עם ה

איך האמריקאים אומרים? "טיז דה סיזן" יענו זאת העונה לחגיגה.עכשיו, שהסופרים באמריקה, מלאים בחמוציות טריות לא נרקח רקיחות? ברור נרקח. קחו פאי חמוציות שאפשר ורצוי לעשות מראש, לחגיגת סוף השנה.