אין. אני רואה בצק, אני נמסה. אני רואה לישה, אני נמסה. אני רואה התפחה. אני נמסה. אני סאקרית של פחמימות. זה לא אני, זה הגנים התמניים שלי, כבוד השופט. קבלו מתכון ללחמניות אוצר. ללא לישה, אוריריות בטירוף
אין לי הסבר לחיבה שלי לירק השנוי במחלוקת, כרוב ניצנים. אולי זה השיוך למשפחת הכרובים עושה אותו אטרקטיבי, אולי הטעם היחודי או אולי העובדה שהוא בא בקטן והרי ידוע שכל מה שבא במנות קטנות, הוא אושר גלום. יא
הנה לכם מתכון קל זריז שמשתמש בכל ירקות העונה. יש בו מתיקות, חרפריפות ומליחות מתונה. הוא צבעוני, משובב עין ונראה כאילו יגעתם עליו מלפני שבוע. לכו עליו, מה יש להכביר במילים.
רק ראיתי חבושים אצל הירקן, התנפלתי עליהם כמו על ילד אובד. העונה שלהם כל כך קצרה והגיחות שלהם אצל הירקן נדירות, אז לא פלא שאיבדתי את זה קמעה. חבושים הם כמו פחם. אם תשייף, מספיק תגלה את היהלום. הם קרובי
פופאובר, הוא מאפה, שמזכיר פחזנית. קריספי בחוץ ובפנוכו, בעל כיס גדול של אויר. הגדולה של הפופאובר, כשמו כן הוא, קופץ ונשפך מעל לתבנית, הוא שאת הבלילה ניתן לשמור במקרר וכשמגיעה השעה, למזוג אותה לתבנית. כ
איתן קרא להם סוכריות. אני קראתי להן, בטטה צלויה פעמיים, בכלום עבודה. תעשו. תטעמו ותחליטו לבד איזה שם יותר הולם אותן. רמז. כל התשובות נכונות.
במסגרת הטיולים שלי מחוץ לעדות ספרד, נתקלתי במתכון של קוגל תפוחי אדמה, כיאה למסורת אשכנז. בדומה למילחמה הפרטית בין טוניס למרוקו, גם במתכון הזה יש אלף ורסיות לקוגל. מה נכון, מה אמיתי, מה שגוי ומה אסור ב
תוספת צד זריזה, זירו עבודה לשולחן חג ותוצאה הורסת. כמה פשוטה, ככה חכמה. עגבניות שרי צלויות בשמן זית, זרעי כוזברה ורוזמרין לתענוג בצבע.
קובנה, היא חלה תימנית, שנאפת כל הלילה לבוקר של שבת. נחשו מה? אנחנו לא נחכה לשבת או כל הלילה. לא. אנחנו נעשה את הקובנה של דנה אחותי, שהיא קובנה פטנט אליפות. בצק מהמם, ללא לישה, בלי פתיחות, בלי גילגולים
אם ללא הייתי רואה במו עיניי לא הייתי מאמינה. לא יודעת אם זה זריזות הידיים שלה או איטיות העיניים שלי אבל, אולי אולי לקח לה רבע שעה מהתחלה ועד שהעוגיות נכנסו לתנור. בצק עם עירבוב קל, לישה בדיחה, כלום סו
2018 כל הזכויות שמורות לליאת שירית. אתר: סודה.
2018 All Rights Reserved to Liat Sheerit. Site: SODA.
Top