אני קצת צריכה להתבייש. זאת הפעם הראשונה בחיי שאני ממש עושה חילבה. מעולם לא עשיתי אחת. אין לי שום תירוץ מתקבל על הדעת, מלבד העובדה, שתמיד היתה אחת במקרר. לבד. מעצמה. כל הזמן. בת לוויה נאמנה למרק העוף התימני. ועכשיו הילדים גדלים מספיק להגיד. אמא. אני רוצה חילבה. תעשי אחת. אז הנה. אמא עושה אחת.
יש לי זיכרון ילדות כל כך חזק של סבתא לאה מקציפה את החילבה עם הידיים. שכה אחיה בספר תורה. בידיים. בלי שום מכשיריי עזר. תחשבו על זה. בתימן לא היה מיקסר.
אני לא עושה פרסומות לגדסי. פשוט, כל פעם שאני חוזרת לניו יורק, גדסי שם מדבקה ענקית עם השם חילבה (בעיברית) לביקורת גבולות בשדה התעופה. שלא חלילה יאשימו אותי בהברחת הרואין מקולקל.
מה זאת חילבה?
גַּרְגְּרָנִית יְוָנִית (שם מדעי: Trigonella foenum-graecum) או גַּרְגְּרָנִית חִילְבָּה – בקיצור חִילְבָּה (מערבית: حلبة), היא מין צמח חד-שנתי מתת-משפחת הפרפרניים. זרעי גרגרנית החילבה משמשים כתבלין וכצמח מרפא. פרחי הצמח לבנים, הגבעולים זקופים ומעט שעירים, הזרעים צהובים ותרמיליהם מוארכים.
במטבח התימני ובמטבח הקוצ'יני משמש צמח החילבה להכנת מטבל. את מטבל החילבה מכינים על ידי השריית גרעיני החילבה למשך לילה במים (נהוג להחליף את המים 2–3 פעמים). אחר-כך מסננים את הגרעינים ומכניסים לבלנדר ומקציפים עם קצת מים עד קבלת קציפה יציבה. את מטבל החילבה נהוג לאכול עם פיתה תימנית (סלוף) או עם לחוח ביחד עם מרק תימני, יש הנוהגים לאכול אותו כתוספת לג'חנון וקובנה.
עדויות על השימוש בצמח זה למטרות רפואיות מופיעות כבר במצרים העתיקה, בתרבויות קדומות נוספות כמו סין. בתקופת ימי הביניים, היה הצמח נפוץ כגידול חקלאי בארץ ישראל. אסף הרופא, כמו חז"ל, מזהה גם הוא את התלתן עם צמח הגרגרנית היוונית. על פי דבריו, הצמח משמש לריפוי שיעול ותחלואי ריאה שונים, לחימום כללי ואף לריפוי רעלים והכשות.
בימינו, הצמח משמש ברפואה עממית לשימושים כללים שונים. הבדואים בנגב משתמשים בזרעי הגרגרנית לחיזוק נשים הרות והגברת ייצור החלב לאחר הלידה, ריפוי כאבי בטן וטיפול בסוכרת. פלחים ערביים, שבפיהם מכונה הצמח "חנדקוקא", עושים בו שימוש כצבע לאיפור, למאכל ולתבלין. ובאזורי עיראק ואיראן משמש הצמח אף לטיפול בבעיות לב ומעיים.
די מרשים לחילבה אתם לא חושבים?
דיברנו על הכל פרט לפיל שבחדר. זאת אומרת על החילבה שבחדר. הריח שלה. הוא דיי עוצמתי. אם כי לא פחות מהקארי, כמון או אספרגוס וכרוב ניצנים.
אם כי דווקא עכשיו בימי הקורונה, הייתי מציעה לכם להתפרע בצריכה. גם ככה אנחנו רואים את אותם אנשים והם רואים אותנו ואין איך באמת לברוח אז למה לא ללכת עם זה עד הסוף?
ככה החילבה נראית אחרי שאנחנו מקציפים אותה עם מים ולימון. היא ממש לבנה. הצבע הירוק מגיע מעשבים שמוסיפים. בין התימנים יש את אסכולת החילבה הצהובה ויש כאלה, שבעד ירוקה. ענין של טעם אישי.
ככה נראית חילבה יותר צהובה. כשלא מתפרעים עם כוסברה ,כמוני.
אני למשל תוקעת כוסברה כאילו אין מחר. והירוק שלי, ירוק מאד.
חילבה
חומרים
1 כף אבקת חילבה טחונה
כוס מים קרים
1 כרישה קטנה או 1/2 כרישה גדולה (החלק הלבן בלבד) חתוכה לפרוסות
1 צרור של כוסברה שטופה, נקייה רצוי ללא גבעולים
1 פלפל ירוק או אדום חריף
מיץ לימון מחצי לימון אני אוהבת הרבה הוספתי כפול
1 כפית מלח
אופן ההכנה
בקערה קטנה משרים את החילבה שכוס מים (אפשר יותר) למשך לילה או 12 שעות. מהר מאד החילבה שוקעת לתחתית ומתחילה להתעבות. מחליפים את המים לפחות 3 פעמים עד שהם נשארים צלולים. (מים יעזרו להיפטר ממרירות הגרגירים) *אם אתם משתמשים בגרגירי חילבה, חשוב להשרות מינימום 24 שעות ולהחליף מים 5 פעמים
מעבירים את החילבה למעבד מזון או מיקסר. מתחילים להקציף ומוסיפים כוס מים קרים בהדרגה. ממשיכים להקציף ומוסיפים מיץ לימון.
מוסיפים את שאר המצרכים וטוחנים היטב.
טועמים ומשפרים טעמים. מאחסנים את החילבה בכלי אטום במקרר.
אני שמה לכם לינק לחילבה של מקס מלכיאל, עבדכם הצעיר והנאמן, כי אני מעולפת עליו. זאת חילבה קצת שונה משום, שהמקס מוסיף עגבניה ואבא אומר, שאם מוסיפים עגבניה חייבים לסיים את החילבה תוך 3 ימים מקסימום. אם לא היא תחמיץ.
עוד דבר. אם בא לכם על חילבה צהובה ולא ירוקה, פשוט תורידו את הכוסברה מהמתכון ותנו גז על הלימון.
יאללה. לכו לחמם מרק.